ביאור:ירמיהו ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
קיצור דרך: a1106
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו ו)
| "כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם סֹלְלָה" (פסוק ו) – סוללת מצור |
א
הָעִזוּ הימלטו בְּנֵי בִניָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַ͏ִם, וּבִתְקוֹעַ שם עיר תִּקְעוּ שׁוֹפָר, וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת השיאו משואה, מדורה כדי להזהיר מפני סכנה מתקרבת, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר ואסון גָּדוֹל.
ב
הַנָּוָה לאישה נאווה, יפה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי דימיתי (בעבר) את בַּת צִיּוֹן.
ג
אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם, תָּקְעוּ הציבו עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב, רָעוּ אִישׁ אֶת יָדוֹ מקומו – כל רועה יתן לצאן שלו לרעות באופן חופשי, ולחסל את העשב הסמוך אליהם.
ד
"קַדְּשׁוּ הכריזו, הכינו (פסוק זה והפסוק הבא הם דברי האויב) עָלֶיהָ מִלְחָמָה, קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם. אוֹי לָנוּ וגם הם יתעכבו ויגידו: כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב.
ה
קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ".
{ס}
ו
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: "כִּרְתוּ עֵצָה את עצי ירושלים וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם סֹלְלָה, הִיא הָעִיר הָפְקַד שניתנה עליה פקודה להשמידה, כי -, כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ.
ז
כְּהָקִיר (בור) בַּיִר כמו שבאר מתמלאה במים שבה מֵימֶיהָ – כֵּן הֵקֵרָה ירושלים הנביעה את - רָעָתָהּ. חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ, עַל פָּנַי מול עיני תָּמִיד חֳלִי וּמַכָּה.
ח
הִוָּסְרִי למדי מוסר יְרוּשָׁלַ͏ִם פֶּן תֵּקַע תינתק ותמאס נַפְשִׁי מִמֵּךְ. פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה, אֶרֶץ פן אשימך לארץ לוֹא נוֹשָׁבָה".
{פ}
ט
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת: "עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן האויבים יקחו גם את העוללות – ענב בודד על הגפן שיש להשאיר לעניים שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל: הָשֵׁב יָדְךָ זו קריאה לאויב – החזר ידך לאסוף עוד ועוד כְּבוֹצֵר עַל המניח עוד ועוד ענבים ב- סַלְסִלּוֹת".
י
עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה ואוכיח וְיִשְׁמָעוּ? הִנֵּה עֲרֵלָה חסומה (כמו עורלה) אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב. הִנֵּה דְבַר יְהוָה הָיָה לָהֶם נחשב בעיניהם לְחֶרְפָּה, לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ.
יא
וְאֵת דברי ירמיהו על עצמו חֲמַת יְהוָה מָלֵאתִי, נִלְאֵיתִי ניסיתי לשווא הָכִיל. שְׁפֹךְ הנבואה מורה לי להטיף עַל עוֹלָל גם לילדים בַּחוּץ, וְעַל סוֹד מפגש של בַּחוּרִים יַחְדָּו, כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ, זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים מי שהושלמו ימיו (כולם יוכו, ולכן אני מוכרח להתנבא כלפי כולם) .
יב
"וְנָסַבּוּ יועברו בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים, שָׂדוֹת וְנָשִׁים שדות ונשים יועברו לאחרים יַחְדָּו. כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ", נְאֻם יְהוָה.
יג
כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע רודף כסף; וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן – כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר.
יד
וַיְרַפְּאוּ הכהנים ונביאי השקר אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה כאילו היה בעיה קלה, לֵאמֹר: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם", וְאֵין אבל באמת אין שָׁלוֹם.
טו
הֹבִישׁוּ היה ראוי שיתביישו – כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ. גַּם אבל בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ, גַּם הַכְלִים מלשון כלימה, בושה לֹא יָדָעוּ. לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים, בְּעֵת פְּקַדְתִּים שאפקוד אותם לרעה יִכָּשְׁלוּ, אָמַר יְהוָה.
{ס}
טז
כֹּה אָמַר יְהוָה: עִמְדוּ עַל דְּרָכִים, וּרְאוּ וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם בעומדכם ליד הדרכים הקדומות: "אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב?", וּלְכוּ בָהּ, וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם. וַיֹּאמְרוּ: "לֹא נֵלֵךְ".
יז
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים המתריעים בשופרות על בוא אויב: "הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר!", וַיֹּאמְרוּ: "לֹא נַקְשִׁיב".
יח
לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם, וּדְעִי עֵדָה את עם ישראל אֶת אֲשֶׁר בָּם אעשה בם.
יט
שִׁמְעִי הָאָרֶץ: הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה, פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם תוצאות מחשבתם הרעה. כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ, וְתוֹרָתִי – וַיִּמְאֲסוּ בָהּ.
כ
לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא אשר מארץ שבא תָבוֹא? וְקָנֶה ולמה לי קנה בושם הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק? עֹלוֹתֵיכֶם – לֹא לְרָצוֹן, וְזִבְחֵיכֶם – לֹא עָרְבוּ נעמו לִי.
{ס}
| "נָחַר מַפֻּחַ, מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת" (כט) – מפוח להבערת אש |
כא
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים, וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו, שָׁכֵן וְרֵעוֹ, (יאבדו) וְאָבָדוּ יכשלו ויאבדו.
{פ}
כב
כֹּה אָמַר יְהוָה: הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר יתעורר מִיַּרְכְּתֵי מקצה אָרֶץ.
כג
קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ. קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה ירעיש וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ, עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה, עָלַיִךְ, בַּת צִיּוֹן.
כד
שָׁמַעְנוּ אֶת שָׁמְעוֹ – רָפוּ חלשו יָדֵינוּ, צָרָה הֶחֱזִיקַתְנוּ, חִיל כַּיּוֹלֵדָה רעד, פחד, כמו שיש ליולדת.
כה
אַל (תצאי) תֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ אַל (תלכי) תֵּלֵכוּ, כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב, מָגוֹר פחד מִסָּבִיב.
כו
בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר, אֵבֶל יָחִיד כאבל ההורים על בנם היחיד שמת עֲשִׂי לָךְ, מִסְפַּד תַּמְרוּרִים מר, כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ.
כז
בָּחוֹן אדם שמסתכל ובוחן, אלו דברי אלהים לירמיהו נְתַתִּיךָ בְעַמִּי, מִבְצָר עומד במבצר ומסתכל ובוחן את האנשים למטה – וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם.
כח
כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הכי סוררים מבין כל הסוררים, הֹלְכֵי רָכִיל, נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כמו כלי נשק עשויים מנחושת וברזל, כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה.
כט
נָחַר מַפֻּחַ הוציא אוויר המפוח (כלי שבעזרתו הנפח מגביר את האש), (מאשתם) מֵאֵשׁ מרוב עוצמת האש תַּם עֹפָרֶת נגמרה, נמסה העופרת, לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים והסיגים, המתכות הרעות לֹא נִתָּקוּ נפרדו מהמתכת הטובה.
ל
'כֶּסֶף נִמְאָס מתכת מלוכלכת' קָרְאוּ לָהֶם, כִּי מָאַס יְהוָה בָּהֶם.
{פ}